פסק-דין בתיק ע"ר 25597-12-12

1.         בפניי ערעור על החלטת הרשמת ולך מיום 10/12/12, לפיה צו עיקול שהוטל בתיק 4139-06-11 ביום 8/11/11, פקע, משלא נמסר למשיב במועד הקבוע בתקנות אלא רק כשנה לאחר מכן.

כך נקבע בהחלטת הרשמת:

            "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וביתר מסמכי התיק, להלן החלטתי:

            זוהי בקשה להורות על פקיעתו של צו העיקול שהוטל וזאת מאחר ולא בוצעה המצאה למבקש במועד.

            מהתגובה לבקשה עולה בברור כי טענה זו נכונה אלא שהמשיבים סבורים, משום מה, כי מדובר בטענות פרוצדוראליות ובביה"ד לא מקפידים על פרוצדורה וכללי ראיות. טענה זו אין לה יסוד משמדובר בסעדים זמניים לגביהם הוחלו הוראות התסד"א במפורש. לאור כך אני מקבלת את הבקשה ומורה כי אכן פקע העיקול שהוטל משלא בוצעה ההמצאה כנדרש. זאת ועוד, התנהלותם זו של המשיבים וטענותיהם בתגובה מלמדות על התנהלות שבחוסר תום לב ולפיכך למען הסר ספק, נדחית כבר עתה בקשתם לחזור ולהטיל את העיקול אם תתקבל בקשה זו להורות על פקיעתו כפי שאכן התקבלה כעת".

2.         דיון בערעור התקיים בפניי.

עקב טעות, לא נרשם בפתיח כי נציגי ציבור הוזמנו ולא התייצבו. הפרוטוקול מתוקן בזאת בהתאם.

3.         ביום 30/1/13 הודיע ב"כ המערערים כי על פי רישיון הרכב והמסמכים שנמסרו לעיונו, מצא שהסכם המכר בענין הרכב נערך ביום 30/11/12, כעשרה ימים לפני ביטול העיקול.

            לפיכך, ביקש הבהרה מהמשיב בעניין זה.

4.         המשיב הגיב וטען כי לא ברור מדוע המערערים מטרידים אותו פעם אחר פעם, לאחר שהרכב נמכר. כן הוסיף והבהיר לגוף הדברים.

5.         המערערים הגישו הודעה בה טענו כי הודעת ההבהרה "אינה מבהירה מאומה".

            בסיום ההודעה הודיעו כי מסכימים לביטול הערעור, תוך שמירה על כל טענותיהם.

6.         המשיב נאלץ להגיב פעם נוספת וטען כי יש לחייב את המערערים בהוצאות כבדות בגין התנהלותם.

7.         המערערים הוסיפו והגיבו. תגובתם מצויה בתיק.

8.         לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתי.

9.         לאור הודעת המערערים על הסכמתם למחיקת הערעור, הערעור נמחק בזאת.

10.       לעניין הוצאות משפט, שקלתי אלה:

א.        צו העיקול הוטל כשנה לפני שהודעה על כך נמסרה למשיב, זאת בניגוד מוחלט להוראת תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

בהתאם להוראת תקנה 370 (3), צו העיקול פוקע אם ניתן במעמד צד אחד ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367 (ב).